אנחנו נוטים לכרוך אותם תמיד ביחד: חוקים וגבולות. אבל אם זה לא אותו דבר, מה ההבדל בינהם?
ההבדל הוא פשוט:
חוקים חלים על כל בני הבית באותו אופן. למשל: אצלינו בבית לא אוכלים בחדרי השינה. אז אף אחד לא יאכל בחדר השינה. לא ההורים ולא הילדים. או בבית שומר מסורת, לא צופים בטלויזיה בשבת. זה חל על כל בני הבית. החוקים בדרך כלל קבועים והם מבטאים את התפיסות הערכיות של המשפחה. הם באים ממקום של הבנה של ערכים ומובנים לבני המשפחה כמעין שפה משותפת.
גבולות לעומת זאת מותאמים, בדרך כלל לפי גיל. למשל: הילדים הצעירים יותר ילכו לישון לפני ההורים והילדים הבוגרים. ההורים הרי לא צריכים להיכנס למיטה ב9 רק כי הילד הקטן זקוק ליותר שעות שינה.
הגבולות משתנים עם הגיל והצורך והם יכולים להיות נתונים למשא ומתן. הם מתעדכנים, גמישים ורגישים למצב. נושאים כמו שעות צפייה בטלויזיה, משחקי מחשב, זמן הכנת השיעורים ועוד, תלויים בגיל של הילד ובבשלות שלו. הגבולות נגזרים גם הם מערכים כמו בריאות וכבוד הדדי אבל הם מותאמי גיל ומצב.
כאן נוכל להשתמש במודל הרמזור. ההורים יכולים להחליט בינהם מה זה אור אדום מבחינתם- כלומר משהוא שלא יוותרו על האחריות עליו (למשל שעת השינה, או הכנת שיעורי בית)
מה זה אור כתום- כלומר, משהוא שייפתר בכל מקרה לגופו או בתאום עם הילד (למשל אכילת ממתקים)
ומה בחזקת אור ירוק- אלו תחומי האחריות שנמצאים לחלוטין אצל הילד (למשל מקלחת, צחצוח שיניים, סידור מערכת)
השאיפה שלנו כהורים היא להעביר, ככל שהילד מתבגר, כמה שיותר תחומי אחריות מהאדום לכתום ומהכתום לירוק עד שנישאר עם ילד בוגר לגמרי שהפנים ומקיים יחד איתנו את החוקים ומסמן לעצמו את הגבולות.