מה הקשר בין הפרעת קשב לכדורגל?
אני שומעת את אותו הסיפור חוזר על עצמו שוב ושוב:
"הילד שלי מת על כדורגל, יכול לשחק שעות, זה עשה לו כל כך טוב. ויום אחד פשוט הפסיק".
ההסברים מגוונים, נמאס לו, חם לו, אין לו יותר חשק, לא בא לו להתמיד, ועוד הרבה תירוצים.
אבל כשאני חופרת לעומק אני מגיעה תמיד לאותה סיבה אמיתית. החוג הפך לליגה.
בכל המקרים, כשהכדורגל כבר לא רק בשביל הכייף, כשזה נעשה תחרותי, כשיש לחץ לנצח וחשש מלהפסיד. כשמתחילים לקבל ביקורת, הילד "מאבד עניין" ופורש.
כי ילד עם הפרעת קשב (וגם הרבה ילדים בלי) לא מחפש מקום שבו מודדים אותו, לא רוצה ביקורת ולא רוצה להתחרות. הוא רוצה לפרוק אנרגיה ולהנות.
כדורגל הוא ספורט מצוין לילדי הקש"ר (קשב וריכוז). גם כי הוא מוציא המון אנרגיה ועוזר לאיזון ההיפראקטיביות, גם כי הוא משחק קבוצתי שמאפשר אינטראקציות חברתיות וגם כי המעקב אחרי תנועת הכדור הוא אימון מצוין לקשב.
וממש מומלץ לשחק כדורגל, בעיקר לפני הכנת שיעורי הבית כי הוא מאפשר להגיע אליהם בצורה נינוחה ואסופה.
יש אנשים שתחרותיות מכניסה בהם מוטיבציה, ויש הרבה שתחרותיות גורמת להם להימנע.
אז אם הילד איבד פתאום עניין וזה קשור לתחרותיות וליגה, אני ממליצה למצוא עבורו מקום אחר לשחק בו. עם הילדים בשכונה, או עם אבא או אמא או בני דודים. בלי תחרותיות. הנאה נטו. כולכם תהנו מזה.