זה קורה לנו הרבה שאנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם משהו שקרה לנו, שנכפה עלינו וממש לא מוצא חן בעינינו. לפעמים זה ביחסים עם מישהו קרוב אלינו, לפעמים זה בעבודה, וזה קורה הרבה בבית מול הילדים. זו התמודדות עם מציאות בלתי רצויה.
ויש 4 סגנונות עיקריים של התמודדות. לכל אחד מהם יש יתרונות וחסרונות והנה הם:
1.לנתק ולהתנתק.
פשוט לעזוב ולהתרחק. לנתק יחסים. לשבור את הכלים. ללכת למקום אחר.
המחיר: ויתור על הביטחון שקיים במסגרת הקיימת. ויתור על המוכר והידוע והליכה למקום אחר, לא נודע, להתחיל מחדש. להסתגל למציאות שונה.
הרווח: תחושת רווחה והקלה, התרחקות מהמצב הלא נעים ופתח לתקווה ולמסגרת חדשה. התחלה חדשה. אופטימיות.
2. לקטר ולא לעשות כלום.
חלק גדול מאיתנו בוחר לדבר על כמה המצב לא נעים, לפרסם פוסטים בפייסבוק של הבעת תלונות וכאב, או לקטר לחברה על כמה הילדים/בן הזוג מעצבנים.
המחיר: כניסה לדפוס חוזר של תקוות המלוות באכזבות. התכנסות למצב קורבני ופאסיבי. בעצם, לא נוצר שום שינוי והוצאת הקיטור מאפשרת לנו להישאר באותו מקום.
הרווח: לא לקחת אחריות. לא להיות אשם. הישארות באזור הנוח, המצב נכפה עליי. אפשר לחכות עד שהוא ישתנה.
3. לשנות את המציאות
לפנות לגורמים שונים בעלי השפעה, להתייעץ עם מומחה, לדבר עם מי שצריך, לפעול לשינוי. ליזום שיחה, לקחת אחריות.
המחיר: עימות עם אחרים, יכול להוביל לאי שיתוף פעולה או לכעס, יכול להוביל לפגיעה ביחסים, יכול לא להצליח.
הרווח: תקווה לשינוי של המצב הקיים והלא רצוי. תחושת של לקיחת שליטה, תחושה של אקטיביות ועשייה.
4. לזרום….ללכת עם מה שקורה למרות שכרגע זה לא נוח לי
לקבל עליי את המצב גם כאשר זה מכביד עליי. זאת המציאות ואני מסתגלת אליה.
המחיר: ויתור על הצורך שהדברים יהיו כמו שאני רוצה. ויתור על שליטה או על נוחות. ויתור על הדעה שלי וסיפוק צרכים אישי.
הרווח: הפקה של נקודת ראות חיובית על מצבים פחות נעימים או משבריים. שיתוף פעולה שמאפשר תחושת ביחד. תקוה ששיתוף פעולה יביא לפיתרון. תחושת ביטחון של מילוי הנחיות או חלק מהביחד.
לכל אחד מאיתנו יש סגנון מוביל וגם תערובת של גישות בהתאם למצב, לחומרתו ולאנשים שמעורבים בו איתנו.
אז מה הדרך שלך להתמודד עם מצב לא רצוי? אולי אתם פועלים בשילוב של כמה דרכים? האם המחיר שאתם משלמים מצדיק את הרווח? והאם הייתם רוצים לנסות משהוא אחר?