מה אני צריך? טיפול או אימון?
אני מוצאת את עצמי מסבירה הרבה את ההבדל ביניהם, כי חשוב לי לדעת מה בדיוק מי שפונה אליי צריך כרגע. אז ככה, בצורה קצת פשטנית:
טיפול:
שיחות עם מטפל (פסיכולוג למשל) שמסייעות למטופל לחשוף את עולמו הפנימי, להבינו, להבין את מניעיו ואת דרכי התמודדותו, לשקול אלטרנטיבות, ולהקל על כאב.
אימון:
בחירה של הישג שאליו רוצים להגיע, פריטה של הדרך לשם וביצוע משימות בפועל כדי להגיע ליעד.
האימון יכול להיות גם על יחסים, או על איך להכניס סיפוק ושמחה לחיים. לא רק על הגעה ליעד חיצוני כמו קריירה או זוגיות. ובדרך ליעד מפרקים מחשבות מוטעות ומתמודדים עם מעכבים פנימיים וחיצוניים.
יש תנאי חשוב לאימון והוא שהמתאמן מאוד ירצה וגם יוכל להגיע להישג שבחר ויהיה מוכן לעשות צעדים לקראתו. צעדים מותאמים, ברי השגה ומשמחים.
אם הפונה לא נמצא כרגע במקום הזה, אני אעזור לו למצוא מטפל טוב עבורו.
בדרך כלל פונים אליי הורים למתבגרים שיש להם קושי חברתי, או בעלי הפרעת קשב שצריכים כלים לחיות עם ההפרעה ולמצוא את הדרך הנכונה בחיים לצמוח איתה.
פונים אליי גם מבוגרים, שלא אובחנו בצעירותם וגדלו בתפיסה מאוד ביקורתית כלפי עצמם. להם אני מראה עד כמה הם נפלאים, ועם אילו אתגרים הם מתמודדים לאורך כל החיים שלהם. אתגרים שאחרים בכלל לא חווים.
ובזמן האחרון גם אמהות חד הוריות שרוצות למצוא גם מקום לעצמן לפרוח לצד העבודה והטיפול בילדים.
אני תמיד מבררת עד כמה האדם פנוי להשקיע בתהליך, עד כמה הוא מוכן להשתדל. כי אני לגמרי ארוץ איתו, לצידו, ביחד איתו. לא במקומו.
כי המטרה שלי היא לעודד, לעזור לו להבין מה הכוחות והיכולות שלו, לתת כלים ואז לשחרר.
בדיוק כמו הורים טובים שמכינים את הילדים שלהם לרגע שבו יהיו עצמאיים.
ומי שחושב שאימון זה שטויות, ותרמית, ועוד הרבה דברים…
גם אני חשבתי כך פעם. ובאמת יש המון שרלטנים בתחום. כאלו שמוציאים שם רע למקצוע.
ויש מאמנים מעולים, שלמדו והתמקצעו ורואים בזה שליחות חיים. ויכולים ללוות את המתאמנים שלהם לתוצאות מופלאות.
אז מה מתאים לך? טיפול או אימון????