אז מה יש לילד שלי? זאת חרדה? הפרעת קשב? או אולי הוא על הרצף?
זאת שאלה שעולה המון בקליניקה.
כשהורים קובעים פגישה ראשונה, אני מבקשת שיישלחו לי את כל האבחונים שיש להם לפני הפגישה.
בשבוע שעבר קיבלתי שני אבחונים שעשה אותו הילד. הנוירולוג איבחן הפרעת קשב והפסיכיאטר חרדה.
ההורים לגמרי אובדי עצות. איזה טיפול לתת? האם בכלל לטפל תרופתית? ואם כן במה? טיפול תרופתי לחרדה שונה לגמרי מטיפול בהפרעת קשב. ואולי בכלל טיפול רגשי?
העניין הוא שהפרעת קשב הולכת ב"קומורבידיות", ביחד, עם עוד הפרעות, זה אומר שאם יש לילד שלך הפרעת קשב יש לו יותר סיכוי לסבול גם מהפרעות נוספות. ולפעמים קשה מאוד באבחון של שעה, גם אצל הרופא הכי טוב, למצוא את התמהיל המדוייק.
אלו ההפרעות שהולכות ביחד עם הפרעת הקשב:
- 35% מהילדים ובני הנוער יתמודדו גם מהפרעת מרדנות (ODD)
- 25% יסבלו מהפרעת מצב רוח, בעיקר דיכאון מאחר והדימוי העצמי של הסובלים מן ההפרעה נפגע ומתפתח לשלילי מאוד בעקבות חווית הכישלון היומיומית.
- לקויות למידה – דיסלקציה, דיסגרפיה, דיסקלקוליה או רכישת שפה נוספת. מאחר והמשימות הלימודיות דורשות קשב וריכוז יכולים להתפתח קשיים. הילד או הילדה אינם מממשים את הפוטנציאל הלימודי.
- הפרעת התנהגות (40%)
- הפרעות חרדה (25%)
- הפרעה טורדנית כפייתית (OCD)
- הפרעות שינה
- קושי בויסות רגשי
- הפרעות אכילה
- בעיות מוטוריקה וקואורדינציה
- טיקים
ואצל מבוגרים: אגרנות ועישון שימוש לרעה בחומרים (סמים)
לפעמים קשה מאוד באבחון של שעה, גם אצל הרופא הכי טוב, למצוא את התמהיל המדוייק.
אז מה עושים? במה מטפלים?
הגישה שלי היא שלא מטפלים בהפרעה אלא מטפלים בילד.
כל ילד הוא עולם ומלואו. הוא יחיד ומיוחד, יש לו חוזקות ויכולות שלו. יש את הדברים שהוא אוהב לעשות, יש את האנשים שהוא סומך עליהם. יש את הפתרונות שנכונים לו, את הדרך שלו להתחבר לאנשים, את היצירתיות שלו.
לרופא מאוד מאוד קשה להכיר לעומק את הילד הזה משיחה של שעה, אבל ההורים יודעים. הם יודעים, ממה הוא סובל יותר, מהחרדה או מהמוסחות, או מפעלתנות היתר. הם גם יכולים לשאול את הילד ולבדוק ביחד איתו מה חשוב לו לשנות ולשפר.
אני חוקרת ובודקת ביחד עם ההורים וגם עם הילד ומוצאת ביחד איתם ועבורם את הפיתרון הכי נכון לילד ולמשפחה הספציפית הזו.
עם המון כבוד לאבחונים ולהמלצות הרופאים ומתוך הבנה שצריך ליצור מפת דרכים מסודרת. ומתוך היכרות עם החוזקות של הילד ומה הוא אוהב לעשות. ועם המון כלים להורים ותמיכה בהם אנחנו בונים את התוכנית הכי טובה לילד ולמשפחה הספציפית הזו.
מייצרים בהירות והבנה, פותחים נתיבי מחשבה ודרכים מחזקות, חיוביות ומעודדות.
פתגם סיני עתיק אומר: "מתוך המסגרת אי אפשר לראות את התמונה".
וזה מה שההורים חווים. בלבול ומוצפות. וקושי לבחור בדרך הנכונה לניהול הטיפול בילד ובמשפחה.
התבוננות של בעל מקצוע שמלווה מבחוץ ומתבונן על התמונה כולה, מאפשרת למצוא את הנתיב הנכון וליצור בהירות ולבנות תוכנית עבודה וליישם אותה.
אז אל תסתכלו על ההפרעה. תסתכלו על הילד. מה הוא יכול ומה הוא צריך.