היום אני יודעת שמקצוע הנחיית ההורים והאימון האישי בחר בי כשהייתי בת 23.

זהו הגיל בו איבדתי את אימי ועשיתי כל שביכולתי לשמר את המשפחה במקומה.

הייתי אז סטודנטית צעירה לכימיה, והמשכתי בלימודי הכימיה והביולוגיה עוד שנים רבות עד לדוקטוראט במכון וויצמן, ויצאתי גם לניהול של חברה בתחום.

אבל תמיד, מה שהיה חשוב לי יותר מכל זאת המשפחה, היחסים והאווירה בתוכה.

התחושה הזו גברה בי, עד שלבסוף עזבתי את תפקידי כמנהלת חברה והלכתי ללמוד במכון אדלר. למדתי אימון, הנחיית הורים פרטנית והנחיית קבוצות, ובהמשך גם התמחיתי במתבגרים והפרעות קשב וריכוז.

היום אני נהנית לשלב את הכלים שרכשתי בעבודתי כמדענית, עם התאוריה האדלריאנית של הנחיית ההורים.

אני מוצאת את שורש הבעיה של כל משפחה בנפרד, ואין שתי משפחות שהן זהות. בעזרת הכלים המדעיים שלי אני שואלת את השאלות שמאפשרות לי להבין מהי בדיוק הבעיה ובעזרת הכלים האדלריאנים אני מוצאת לה תשובה.

ההורים שמדווחים לי על שינוי במשפחה, על תיקון של היחסים, על חיבוק מהילד ועל אווירה נעימה בבית, מאפשרים לי לקום כל בוקר בחיוך עם אנרגיות טובות ועם תחושת הגשמה עמוקה.

אני מאמינה שאפשר תמיד לבחור מחדש ולשנות. מה שהיה לא חייב להיות.