בבתים עם תלמידים בעלי הפרעת קשב עולות השאלות… איך יהיה לו בבית הספר? האם לספר לו שיש לו הפרעת קשב? ואם כן איך? שלא ירגיש טיפש או שיחשוב שהוא פחות

לספר או לא לספר לילד שלי שיש לו הפרעת קשב? זאת שאלה שעולה אצל הורים כל הזמן. ומדוברת המון אצלי בהדרכה. יש הרבה סיבות שהורים נותנים לי למה לא לספר

מה הקשר בין הפרעת קשב לכדורגל? אני שומעת את אותו הסיפור חוזר על עצמו שוב ושוב: "הילד שלי מת על כדורגל, יכול לשחק שעות,  זה עשה לו כל כך טוב.

אנחנו מדברים הרבה על תחושת ביטחון עצמי וערך עצמי ושמאוד חשוב שיהיה את זה לילד שלנו. אבל מה זה אומר באמת? ואיך משיגים את זה? לי יש הגדרה משלי לעניין.

אולי יש לילד שלי חרדה חברתית? מה זה בעצם? במיוחד עכשיו בחופש הגדול, כשרוב המתבגרים נשארים בתוך החדר שלהם ומתמסרים למסכים. עולה הרבה פעמים השאלה אם מדובר בחרדה חברתית. אם

אז מה יש לילד שלי? זאת חרדה? הפרעת קשב? או אולי הוא על הרצף? זאת שאלה שעולה המון בקליניקה. כשהורים קובעים פגישה ראשונה, אני מבקשת שיישלחו לי את כל האבחונים

מה אני צריך? טיפול או אימון? אני מוצאת את עצמי מסבירה הרבה את ההבדל ביניהם, כי חשוב לי לדעת מה בדיוק מי שפונה אליי צריך כרגע. אז ככה, בצורה קצת

אם יש לך ילד שמגיל צעיר כבר מתנהג כמו מתבגר, מתווכח כל הזמן, במיוחד עם בעלי סמכות, נוטה לאבד שליטה עצמית, מסרב ומתנגד לכל דבר, מתקשה לקבל מרות, נפגע בקלות

שואלים אותי הרבה למה יש כל כך הרבה אנשים עם הפרעת קשב. אז חשבתי על זה והגעתי למסקנה שמבחינה אבולוציונית היה יתרון עצום לאנשים כאלו והם אלו שנבחרו להמשיך את

תחושת אשמה אם אין לנו אותה מילדות, היא בטוח מפציעה לה כשנולדים לנו ילדים. כל דבר נתפס כטעות נוראית: אני בטח שורטת אותו. לא הייתי צריכה להגיד את זה. למה

נוהגים לומר: הוא בכור קלאסי. מה זה בעצם אומר? והאם יש לסדר הלידה שלנו השפעה גורלית על מי שנהיה? אז בדרך כלל נהוג לתייג כך: *הבכור: הראשון שהגיע למשפחה ולפעמים

תסכול איזו תחושה לא נעימה. כשלא מצליח לי, כשאני נכשלת, כשרציתי מאוד משהו ולא הצלחתי להשיג אותו. היינו רוצים להימנע מלהרגיש את זה. ובטח היינו רוצים למנוע מהילדים שלנו את

ה-3.1 הוא יום המחמאות. הוא התחיל בהולנד אי שם בשנת 2001. היום מציינים את היום הזה במדינות רבות. אז בואו נדבר קצת על מחמאות. מחמאות שאנחנו נותנים לילדים שלנו ומה

מה קורה לי כשהילד שלי מדבר אליי לא יפה? אפילו מקלל אותי, צועק עליי… יוצא ממני הענק הירוק, הזועם. למה? א. כי איך הוא מעז לדבר אליי ככה, החוצפן הקטן.

האם לילד שלי יש הפרעת קשב או הפרעת למידה? איזה אבחון לעשות ואצל מי? יש לך תחושה שלילד יש קושי בקשב או בלמידה? הוא מראה סימנים להפרעת קשב, היפראקטיביות או

תכונות חיוביות ויתרונות של בעלי הפרעת קשב  ADHD מדברים הרבה על הפרעת הקשב בהקשרים שליליים ועל הקשיים והאתגרים שהיא מביאה איתה. על המוסחות, על הקשיים החברתיים, על המריבות בבית והרבה

סימנים, התנהגויות ומאפיינים שיש לבעלי הפרעת קשב.  אם אתם חווים חלק גדול מהם על עצמכם או רואים את הסימנים אצל אחד הילדים, או בן/בת הזוג כדאי לפנות לאבחון. טווח קשב

האם מה שיש לילד שלי זה הפרעת קשב והיפראקטיביות ADHD ? מה הסימנים? הרבה הורים שואלים את עצמם (וגם אותי) אם לילד שלהם יש הפרעת קשב. ומה בעצם הסימנים? ואיך

אם יש לך ילד או בן זוג עם ADHD (הפרעת קשב) ואת/ה רוצה לדבר אליו כך שיקשיב ויבין מה רוצים ממנו, בלי שייוצרו כעס והתנגדות מומלץ לנהל את השיחות באופן

יש לכל אחד מאיתנו תגובה אוטומטית כשהוא כועס. לרוב, התגובה הראשונית שלנו היא ממקום רגשי ולכן פחות יעילה ויוצרת אצל השני תגובת נגד שלא תביא לשיתוף פעולה. וכך מתחיל שיח

זה קורה לנו הרבה שאנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם משהו שקרה לנו, שנכפה עלינו וממש לא מוצא חן בעינינו. לפעמים זה ביחסים עם מישהו קרוב אלינו, לפעמים זה בעבודה,

כמה קל לנו לראות חסרונות, איפה שקשה, לא מיושר, חורג מהמצופה, לשם נמשכת העין ותשומת הלב. אז אנחנו רואים את זה שהוא לא מפסיק לזוז, ולא עונה כשקוראים לו, ומוציא

הרבה הורים שבאים אליי מאוד משתדלים לשמור את הפרעת הקשב בסוד. לפעמים הם אפילו לא ניגשים לאבחון כדי לא "לסמן" את הילד. העניין הוא שהילד מרגיש שהוא שונה, ומרגיש שההורים

הטלפון מצלצל והמספר של בית הספר שוב על הצג. הטלפון הקבוע מהמורה, והדבר האחרון שמתחשק לך לעשות עכשיו זה לענות. את ממש לא רוצה לשמוע מה שוב הוא עשה ושצריך

אנחנו רגילים להתייחס להפרעת הקשב כאל מוסחות וחוסר ריכוז. אבל הפרעת הקשב היא הפרעה בוויסות של הקשב. והקשב נמצא על סקאלה שבקצה האחד שלה יש מוסחות ובקצה השני ריכוז יתר.

אתם מבקשים מהילד לסדר את החדר, הוא נכנס אליו ויוצא ושום דבר לא השתנה. באופן דומה גם עניין סידור המערכת נראה כמו משימה בלתי אפשרית. תמיד חסר משהו, או שלפעמים

מחקרים מראים שהפרעת הקשב היא מאוד מאוד תורשתית, לכ80% מהילדים עם ADHD יהיה הורה עם ההפרעה. אם יש לך כהורה את ההפרעה, זה יכול להיות בעל השפעה עצומה על היחס

הפרעת קשב וריכוז נתפסת בדרך כלל כבעיה שעיקרה בלימודים ובבית הספר. קושי לשבת בכיתה לאורך שיעור, קושי להתרכז במה שנאמר, מה שמוביל לציונים נמוכים שלא משקפים את היכולות של הילד,

איך נראה השולחן שעליו הילד מכין את שיעורי הבית? האם הוא מבולגן? מלא חפצים? האם נכנס הרבה רעש מהחלון? האם יש נורה מהבהבת? יש אח קטן שצועק ברקע? אולי הילד

הילד שלכם מתלונן על התפר בגרביים? זה ממש מציק לו לנעול נעליים? והפתק בחולצה? מגרד כל היום בלי הפסקה?  ומה לגבי מרקמים של אוכל? יש מזונות שהמרקם שלהם ממש מגעיל

לראות את הילד קם כל רגע מהשולחן באמצע האוכל, הולך חוזר פותח את המקרר… זה ממש מעצבן. למה אי אפשר לאכול רגע בשקט????? מהצד השני, עבור ילד היפראקטיבי, לשבת בשקט

ההגדרה של פינוק לא טוב, היא לעשות באופן קבוע עבור הילד את מה שהוא כבר יכול לעשות בעצמו. אז למשל, אם הילד שלנו כבר יכול להכניס את הכריך לתיק של

אימפולסיביות היא גם מאפיין שיכול להימצא אצל בעלי הפרעת קשב. זה בעצם אומר שהילד שלכם עושה ורק אחר כך חושב אם זה היה רעיון טוב. זה יכול להיות בפליטה של

הילד שלכם נמצא ברכבת הרים רגשית? הוא עובר משמחה וצחוק לבכי סוער וזעם ברגע אחד? אפילו לא תמיד ברור מה גרם לזה? ואיך פתאום באמצע הכיף הכל התהפך? ויסות רגשי

אנחנו רגילים להגיד מה אסור. אסור להרביץ, לקלל, להתחצף, לשקר. אסור לאכול הרבה ממתקים או לקפוץ על הספה. אסור לקשקש על הקיר או לצאת לכביש. אז עכשיו הילדים שלנו יודעים

כשמישהו פונה אלינו בכעס, עם שאלה שמתחילה בלמה עשית… למה ככה…. או אומר לנו שהוא לא מרוצה מאיתנו או ממשהו שעשינו התגובה האוטומטית שלנו תהיה להיסגר, להינעל ולנתק מגע או

זה שספורט חשוב לילדים עם היפראקטיביות, זה ברור מאליו, הם מוציאים אנרגיה. אבל מה שהרבה לא יודעים הוא שהספורט גם עוזר לילדים ללמוד מיקוד של קשב. למשל: ילד שמשחק כדורגל

אז מהם מעברים? מעברים הם שינויים מפעילות אחת לאחרת. מה שנראה לנו טבעי וקל, יכול להיות לא פשוט עבור ילד עם הפרעת קשב. למשל: בבית הספר יציאה מהשיעור בכיתה להפסקה

אחת מתופעות הלוואי של הפרעת הקשב היא שינה לא טובה. ובינינו, איך אנחנו מרגישים אחרי כמה לילות בלי שינה? עייפים, עצבניים, עם קושי להתרכז… נשמע ממש כמו הפרעת קשב. שנת

דמיינו לעצמכם שאתם יושבים בשיעור, המורה מלמדת, כל הילדים מקשיבים, מצביעים, עונים ורושמים במחברת. רק אתם לא מצליחים להישאר עם המורה מתחילת משפט ועד סופו. משהוא כל רגע מפריע. זה

כשאני שואלת את ההורים שבאים אליי איך הם רואים את הילדים שלהם בתור מבוגרים בעוד 20 שנה, מה הם הכי רוצים לאחל להם. אני מקבלת בדרך כלל תשובה שכוללת את

קורה לכם שהיום עף ולא הספקתם כלום? שיש ערימה של משימות אבל היא ממשיכה להיערם? תיכננת להכין ארוחת צהריים מושקעת והנה הגיע הצהריים אבל הארוחה לא? אחת הפונקציות הניהוליות שנפגעת

אז החלטתם לצאת לטיול של כמה ימים. טיול משפחתי כייפי כזה. שבו אתם והילדים מבלים ביחד, שהם נהנים אחד עם השני ואיתכם. סוף סוף קצת נחת…. אבל עמוק בלב אתם

כשאנחנו עוברים לגור ביחד ומתחילים ליצור משפחה, כל אחד מאיתנו מגיע עם המזוודה שלו. יש בה אמונות לגבי איך משפחה צריכה להתנהל, מה תפקידו של כל אחד, האם יש תפקידים

ביטחון עצמי ואמונה ביכולות שלו, הוא אחד הדברים החשובים ביותר לאדם. מי שמאמין שהוא יכול, שיש לו כוחות, שהוא יימצא דרך להתגבר, גם מנסה יותר ואז גם מצליח יותר. מי

כמה את מותשת מ1 עד 10? כמה את נותנת ונותנת ונראה שהילד לא מעריך את זה? אולי הוא אפילו מעניש אותך? מציב לך תנאים? לא מסופק תמיד, רוצה עוד ועוד,

הפרעת קשב ופעלתנות יתר, בניגוד לשמה, היא בעיקר בעיה של ליקוי בתפקודים הניהוליים. זה בעצם אומר שלילד יש קשיים ב: יכולת להתארגן (למשל להכין את עצמו בבוקר ליציאה מהבית, לסדר

נניח שראיתי בחנות שמלה ממש מדהימה אבל מאוד יקרה. ונניח שגנבתי אותה. בכל פעם שאני לובשת אותה אני מקבלת המון מחמאות, כי היא באמת יפה, אני מרגישה ייסורי מצפון כי

כשאני שואלת הורים, מה חשוב להם שהילדים שלהם יהיו כאשר הם יהיו בוגרים, רוב ההורים רוצים ילד עצמאי. כזה שמפרנס את עצמו, נמצא בזוגיות, יודע להסתדר בחיים. והאמת היא, שכדי

מבחינת הילדים שלנו, מגפת הקורונה, יותר משהיא מהווה נזק פיזי, היא מהווה סכנה לחוסן הנפשי.   כתוצאה מהבידוד החברתי נגרם לילדים שלנו נזק נפשי, חינוכי וחברתי שיישאר כאן הרבה אחרי

שיתוף- כלי להעלאת תחושת הערך של הילד מערכת יחסים שקיים בה שיתוף, היא מערכת יחסים טובה ופתוחה עם מידה רבה של אינטימיות וקרבה. כשהורה משתף את ילדו, מתייעץ עמו, ומבקש

מהי שיחה משפחתית השיחה המשפחתית הינה מפגש קבוע של המשפחה כדי לדבר על דברים שמעניינים אותנו וחשובים לנו. ההשתתפות הינה זכות ואינה בכפייה.  נפגשים אחת לשבוע- שבועיים לשיחה משתפת ומקרבת.

כולנו מקווים שהילדים שלנו יהיו תלמידים טובים. לכאורה, רצון טבעי.  אנחנו מכירים את הילדים שלנו ויודעים, שמטבעם הם חכמים, סקרנים, מלאי מרץ. אם הם כאלה, טבעי להניח שהם רוצים ללמוד

ילדים (ומבוגרים גם..) רוצים, צריכים וזקוקים לחוש שייכים. כאשר תינוק נולד, האינסטינקט שלו הוא להשתייך למשפחה. הוא "מבין" שכדי לשרוד הוא חייב להשתייך לקבוצה שדואגת להאכיל אותו, לשמור על חום

אנחנו נוטים לכרוך אותם תמיד ביחד: חוקים וגבולות. אבל אם זה לא אותו דבר, מה ההבדל בינהם? ההבדל הוא פשוט: חוקים חלים על כל בני הבית באותו אופן. למשל: אצלינו

ילדים ואנשים בכלל זקוקים לעידוד כמו שצמח זקוק לשמש ומים.  אדם שמנעו ממנו עידוד – נובל. הכי חשוב לזכור, שהעידוד הכי חשוב למי שנכשל, וחייב להינתן ברגע שבו הכישלון קורה.

העידוד הוא דרך חיים שבה אנחנו מקפידים להתבונן ביש, להאמין ביכולות שלנו ושל אחרים, להתנהל באומץ. אז איך עושים את זה בצורה פרקטית? 1.לסלוח לעצמינו ולילדינו, לקבל את עצמנו כמו

סיפור על שתי ערים עובר-אורח שהתקרב לעיר גדולה, שאל אישה בצד הדרך, "איך האנשים בעיר הזו?" "איך היו האנשים במקום שממנו אתה בא?" "נוראים", אמר הנוסע. "מרושעים, לא ראויים לאמון,

מהי הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות? הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות המכונה באנגלית  ADD ו ADHD (Attention Deficit Hyperactivity Disorder) היא הפרעה נוירו-התפתחותית. כלומר הפרעה במוח שככל הנראה נולדים אתה והיא קיימת

ברוב המקרים הוא נרגש, חושש ,ולפעמים מאוכזב. לפעמים הוא יותר מודאג מהתגובה שלנו מאשר ממה שכתוב בתעודה. תפקידנו לעודד אותו ולגרום לכך, שהילד ייתן משוב לעצמו. אז לא נביע את

יש לי 3 ילדים ושקית במבה אחת… איך מחלקים אותה בינהם? סופרים כך שכולם יקבלו בדיוק אותו הדבר? אולי אחד מהם בכלל לא אוהב במבה? או לא מתחשק לו כרגע?

התייעצות היא כלי נוסף שיש בידי ההורים כדי לפתח אצל הילדים תחושת ערך ושייכות. אנחנו מאפשרים להם לקחת חלק בחיי היום יום שלנו ולהשפיע עליהם. הם לומדים על הדילמות שלנו

הקשבה, איך עושים את זה? אנחנו רוצים שהילדים שלנו ישתפו אותנו, יספרו לנו איך היה היום, מה מפריע להם ומה משמח אותם. אנחנו רוצים להיות כתובת עבורם כאשר הם נתקלים

המקום בו נמצאים הגבולות אנחנו רוצים לשים גבולות, כי הרבה כבר נאמר על החשיבות שלהם ועל הנחיצות שלהם. אבל מה זה גבול ואיפה בדיוק שמים אותו? אז נתחיל ממקום שבו

    בקשת עזרה היא כלי נוסף שמאפשר לנו ליצור שיח מקרב עם הילדים ולאפשר להם להרגיש תורמים מועילים ובעלי ערך. בקשת עזרה היא בעצם פניה אל הילד שאומרת אני

אנחנו ההורים מאמינים שמתפקידנו להעיר לילד על כל שגיאה שהוא עושה, כי רק כך ילמד מהי התנהגות טובה, ויצליח להשתפר ולהתפתח יפה. הרי אם אני לא אראה לו איפה הוא

אווירה משפחתית היא הקולות, הריחות, התחושות שאדם מקבל כשהוא נכנס אלינו הביתה. אלו כמו שלטים שנמצאים על הקירות ואומרים אצלנו נוהגים כך. למשל: אצלנו אוהבים לארח, אצלנו, משחקים ביחד, אצלנו