אווירה משפחתית היא הקולות, הריחות, התחושות שאדם מקבל כשהוא נכנס אלינו הביתה. אלו כמו שלטים שנמצאים על הקירות ואומרים אצלנו נוהגים כך. למשל: אצלנו אוהבים לארח, אצלנו, משחקים ביחד, אצלנו יש ביקורת, אצלנו רבים הרבה, אצלנו שומרים את השבת…
האווירה המשפחתית נקבעת ע"י ההורים. בדרך בה הם נוהגים, בסגנון חייהם וביחסים שבינם לבין עצמם.
כאשר ילד גדל בבית מסוים, זה המודל היחיד שלו וממנו הוא מסיק על העולם. הוא לומד על ערכים, יחסים, עמדות ודרכי התנהגות מהתבוננות בהורים שלו וחושב שכך כל העולם מתנהג. זה מה שמעצב את תפיסת עולמו.
מהתבוננות בהוריו הוא מסיק מסקנות, שברוב המקרים מלוות אותו להמשך חייו ולזוגיות שהוא יבנה. על סמך ההתבוננות שלו הוא מחליט מה הוא צריך לעשות כדי "להסתדר" בחיים.
ילד הוא מתבונן נפלא אבל פרשן גרוע. לא תמיד הוא יבין בדיוק מה הוא רואה. ולפעמים הוא ייבחר להיות בדיוק כמו הוריו ולפעמים הוא ינסה להיות בדיוק ההפך. מה שיחסר לו הוא מודל חלופי, או האפור שבאמצע בין ממש כך לבין ממש לא כך.
האווירה המשפחתית חשובה ממש כמו צרכים בסיסיים חיוניים כמו אוכל, בריאות ושינה.
מתוך האווירה המשפחתית לומד הילד מה שהוא צריך להיות בחיים כדי להיות "שווה משהו".
למשל, הורים שמעבירים הרבה ביקורת ומחפשים את ה"מושלם", הילד לומד מהם שרק אם הוא עצמו מושלם, יש לו ערך. ילד כזה עלול לפתח חרדות לגבי ההישגים שלו. הוא יחיה תמיד בהרגשה שלא הצליח מספיק, שהיה צריך להשיג יותר. כל חייו הם פחד מתמיד מכישלון. הוא מאמין, שרק הצלחה מוחלטת תהפוך אותו לבעל ערך. מה שעלול לקרות עוד הוא שבהשפעת הלחץ לשלמות מצד ההורים הוא יעדיף לוותר מראש על כל מאבק ולהסתלק מהמשחק. הוא יהפוך לנמנע ולא ינסה כלום מפחד שייכשל.
או למשל, כאשר קיים באווירה לחץ להצלחה ותחרותיות, מנסה כל אחד במשפחה להתעלות על השני. ילד שגדל באווירה תחרותית, כאשר אינו מצליח להשיג את השני בלהיות "הכי טוב", עלול למצוא סיפוק גם בלהיות הכי רע.
זה טוב מאוד להיות הכי טוב שאתה יכול, אבל אלה שמגיעים להישגים מתוך מניעים תחרותיים הם מלאי חרדות, יש להם נטייה לדאגנות יתרה והם נמצאים בסכנה מתמדת שאם אינם בצמרת, הם רואים את עצמם בתחתית הסולם.
אווירה תחרותית ושיטות תחרותיות אינן מעודדות ילד מיואש, אלא מגבירות את הספקות ואת חוסר האמונה שלו בעצמו. חשוב לציין שלעיתים המקור לאווירה תחרותית בין ילדים הוא אווירה תחרותית בין ההורים.
כאשר ה"תחרות" היא של כל אדם עם עצמו. כלומר הוא שואף להיות טוב יותר ממה שהיה אתמול ללא כל קשר להישגים של אחרים מבחוץ. נוצרת אוירה של התפתחות והגשמה שלא מביאה איתה ייאוש.
אם האווירה היא של כבוד הדדי – הילד ילמד לכבד את הזולת, ובראש וראשונה את הוריו.
אם האוירה היא של עצמאות ואחריות- הילד יהיה שותף לנשיאה בעול של המשפחה, וגם יהיה יצירתי יותר לגבי התנהגותו ואופיו.
מה האווירה בבית שלכם? מה השלטים שנמצאים אצלכם על הקירות? האם הם טובים בעינכם או שהייתם רוצים לבחור אחרת?