ביטחון עצמי ואמונה ביכולות שלו, הוא אחד הדברים החשובים ביותר לאדם. מי שמאמין שהוא יכול, שיש לו כוחות, שהוא יימצא דרך להתגבר, גם מנסה יותר ואז גם מצליח יותר. מי שמרגיש שהוא חלש ומועד לכישלון גם לא ינסה, לא ייצבור הצלחות ויתחיל להימנע יותר ויותר מהתמודדות עם החיים.
אנחנו רוצים ילד לא קורבני, שמאמין בעצמו ומנסה להתקדם. כזה שפחות תלוי באחרים ויותר מעיז. אז מה אפשר לעשות כדי לעזור לילד שלנו להרגיש כך?
- נקבל את הילד ללא תנאים. הוא אהוב בזכות היותו. תמיד נאהב אותו והוא יהיה שייך למשפחה, לא משנה אם הוא יקלל או ישקר או יהיה תלמיד לא מוצלח.
אנחנו כן יכולים לא לאהוב את השקר, או הקללה. אבל הם נפרדים מהילד.
- נצפה ממנו לציפיות ריאליות. גם אם האח הבכור הוא גאון במתמטיקה, יכול להיות שהאח השני לא ירש את התכונות האלו. אולי הוא טוב בציור, בכדורגל או באנגלית. ואולי בכלל יש לו הפרעת קשב? אז נתאים את הציפיות ליכולות של הילד כך שלא יהיה מתוסכל תמיד מזה שהוא מאכזב אותנו. זה לא אומר שנוותר ולא יהיו ציפיות כלל. זה אומר שהן יהיו מתאימות לילד המיוחד הזה.
- נעריך אותו ונראה לו אהבה. נספר לו כמה אנחנו אוהבים אותו ושהוא חשוב לנו.
- נשתף אותו במה שעובר עלינו, ביום-יום, במחשבות, ברגשות. זה ייגרום לו להרגיש חלק מהחיים שלנו.
- תתיעצו איתו לגבי דברים שמותאמים לגילו, למשל בגיל צעיר: מה כדאי להכין לארוחת הערב, ביצה קשה או חביתה? בגיל ההתבגרות: איזה בגד לקנות? או לאן לנסוע לטיול? מה לתת מתנה לסבתא לחג? אדם שמתייעצים איתו מרגיש שהדעה שלו נחשבת, שיש לו מה לתרום.
- בקשו מהילד עזרה. לא תמיד תקבלו אותה, אבל הוא ירגיש שהוא נחוץ לכם. אדם שצריכים אותו הוא אדם שמרגיש ביטחון ביכולות שלו.
- אפשרו לו להתנסות ולשאת בתוצאות- הנטייה הטבעית שלנו היא לגונן ולעשות בעצמינו. כך אנחנו לא מאפשרים לילד להתאמן ולהתפתח. תנו לילד אתגרים לפי גילו. לחתוך סלט, לשבור ביצה, להתלבש. גם אם זה לוקח זמן, עושה בלאגן ולא תמיד יוצא מושלם. עודדו אותו על ההתנסות, על הרצון ללמוד. זה בסדר להיכשל וללמוד מהתוצאות.
- תקשיבו לילד, תתעניינו בו, היום יום שלו חשוב. וכך גם המחשבות והרגשות שלו.
- התייחסו אליו בכבוד, השתמשו במילים שבהם אתם רוצים שהוא יישתמש.
- אפשרו לו לבחור כמה שיותר. את החוג, את הבגדים, אל תבחרו במקומו. התאמנות בבחירה נכונה היא מאוד חשובה ומאפשרת לעשות שיקול דעת והערכת מצב. עם הבחירה באה גם אחריות לתוצאה.
- הציבו גבולות, הם שומרים על הילד ונותנים לו ביטחון. הוא יודע שיש מבוגר אחראי שמסמן לו עד איפה הוא יכול לפעול באופן חופשי ומתי עליו לעצור. זה דווקא מאפשר לו חופש תנועה בתוך הגבולות. זה נותן ביטחון.
- תתפסו אותו על חם… כשהוא עושה משהוא טוב. תציינו את זה, תראו את זה, תעריכו ותוקירו. גם אם זה דברים קטנים. שום דבר לא מובן מאליו.
- כשהילד כועס או בוכה, תכילו את זה מבלי להתפרק. אתם המבוגר האחראי, תהיו אמפטיים, תחבקו, תעודדו, אל תתפרקו איתו.
- פרקו עבורו משימות מורכבות וארוכות ל"ביסים" קטנים. כך שיוכל לצבור עוד ועוד חוויות הצלחה בדרך להשגת המטרה.
- שימו דגש על הכוונה וההשקעה ופחות על התוצאה.
- מצאו איזון נכון בין הגנה על הילד לבין לאפשר לו להתנסות, ובשום שלב אל תביעו ביקורת או שיפוטיות. אם הוא לא הצליח, הוא כבר יודע את זה בעצמו…
- והכי חשוב, זיכרו תמיד שהוא רק ילד, הוא חדש בעולם, הוא לומד.