אנחנו מדברים הרבה על תחושת ביטחון עצמי וערך עצמי ושמאוד חשוב שיהיה את זה לילד שלנו.
אבל מה זה אומר באמת? ואיך משיגים את זה?
לי יש הגדרה משלי לעניין.
דמיינו לעצמכם שאתם מגיעים לאי. יש שם כמה אנשים, תושבי המקום. הם לא מכירים אותכם ואת השפה שלכם. יש שם עצים, מים, אוכל שאפשר ללקט או לצוד.. אתם לבד. בלי שום כלי, או כסף שניתן לסחור בו.
כל מה שיש לכם זה יכולות ועוצמות פנימיות. כאלו שאף אחד לא נתן לכם ואף אחד לא יכול לקחת מכם.
אז מה יש לכם:
תושיה? חריצות? יצירתיות? אופטימיות? יכולת לתקשר עם אחרים ? שרידה? יכולת ניהול מו"מ? התמדה?
כל הדברים האלו, יכולים לעזור לכם להאמין בעצמכם ולהתנהל באופן כזה שתשיגו בעצמכם מזון ומחסה, או תשתמשו ביכולות החברתיות שלכם ותקבלו עזרה מהאוכלוסיה המקומית.
כל הדברים האלו, לא ניתנו לכם. אתם למדתם אותם במהלך חייכם. בהתנסות שלכם מול אתגרי החיים.
את כל הדברים האלו, אף אחד לא יכול לקחת מכם. גם אם יפשיטו אתכם מכל מה שיש לכם. גם אם תהיו חסרי כל חפץ או כסף. את היכולות והעוצמות הפנימיות שלכם, לא יכולים לקחת מכם.
וזה. זה כל העניין.
זה מה שבונה ביטחון עצמי וערך עצמי.
הידיעה של אדם, שהוא מספיק מוכשר, חזק, יצירתי, להתמודד עם מה שהחיים יביאו לו.
שיש דברים בתוכו שאי אפשר לקחת ממנו ושהם ישרתו אותו מול אתגרי החיים.
שהוא לא תלוי באנשים אחרים. הוא יכול להיעזר, לבקש, לשתף פעולה. אבל הוא לא תלוי.
איך משיגים את זה? באופן מצחיק ע"י פחות עשייה.
כשהילדים שלנו נתקלים במכשול, הנטייה הטבעית שלנו היא לטפל בזה עבורם.
אם ילד מציק לילד שלי בגן, אני אדבר עם הגננת.
אם הבת שלי לא הכינה שיעורי בית, אני אדבר עם המורה.
אם הבן שלי , בגיל בית הספר, מתקשה להתארגן, אני אלביש אותו, אקלח אותו, אכין לו מערכת. ועוד ועוד.
מה יוצא לנו מזה?
אנחנו מרגישים, נחוצים, יעילים, אהובים, חשובים, בעלי ערך עצמי.
מה יוצא לילדים שלנו מזה?
לא הרבה. הם תלויים בנו, פסיביים, חלשים , וזה לא תורם לערך העצמי שלהם.
ולכן, כשהילד שלנו מתמודד עם משהו שהוא "בגודל שלו". ילד בגילו, מטלה שקיבל, פעולה שהוא בהחלט בגיל הנכון ויש לו היכולת לבצע אותה. אנחנו נאפשר לו להתמודד איתה.
גם אם הוא מתוסכל, וגם אם קשה לו. רק כך הוא יילמד ויתחזק וירכוש כישורי חיים.
אנחנו לא ננטוש אותו ונגיד לו תסתדר, בעיה שלך.
אנחנו נהיה שם לצידו. נתמוך נעודד, אבל לא נעשה במקומו.
אל תפחדו מתסכול של הילד, זה רגש חשוב שמניע לפעולה. תשאלו אותו איך הוא רוצה לפתור את זה.
ואחר כך תחשבו איתו ביחד איך הוא פתר, איזה יכולות הוא הביא לידי ביטוי ועם מה עוד הוא רוצה להתמודד.
זה תהליך שנמשך חיים שלמים. זה שינוי באופן שבו אתם ניגשים לפתרון בעיות. זה משתלם מאוד.
גם לא באי בודד.