האם מה שיש לילד שלי זה הפרעת קשב והיפראקטיביות ADHD ? מה הסימנים?
הרבה הורים שואלים את עצמם (וגם אותי) אם לילד שלהם יש הפרעת קשב. ומה בעצם הסימנים? ואיך יודעים? את מי לשאול? מתי זה מתחיל? אז הנה קצת מידע אמין שלא יכול בשום אופן להחליף אבחון ע"י רופא.
אז מהי בעצם הפרעת קשב:
הפרעת קשב ופעלתנות יתר נחשבת היום לאחת ההפרעות השכיחות בקרב ילדים. היא מתבטאת ב:
*קשיים בקשב ובריכוז
*התנהגות אימפולסיבית
*פעלתנות יתר (היפראקטיביות)
אלו שלושה חלקים של ההפרעה שנמצאים בהרכב שונה אצל כל אדם ולפעמים לא כולם נמצאים. על פי ההערכות כ10% מהילדים בגילאי בית הספר מתאפיינים בקשיים בקשב ובריכוז ברמות שונות, עם פעלתנות היתר או בלעדיה.
מקורה של ההפרעה במוח. במחקרי הדמיה שונים נמצאה שההפרעה מתקשרת לשוני במבנה של האונות הפרונטליות, בעיקר האונה הפרונטלית הימנית. במחקרים שבדקו תפקוד נמצאה ירידה יחסית בפעילות של האונה במצבים הדורשים ריכוז. הנוירו-טרנסמיטר העיקרי המעורב בתהליכים אלו הוא דופמין.
במחקרים גנטיים נמצא, כי ההפרעה מאוד גנטית, עם העברה בין-דורית גבוהה ביותר, סביב 75-80%. מה שאומר, שאם לילד שלכם יש הפרעת קשב, סביר להניח שלפחות לאחד מכם יש גם. ואולי ההורה לא מאובחן ולא קיבל את הסיוע שהיה צריך. זה גורם לפעמים להתנגשויות בין ההורה לילד, כי ההורה רואה מול הפנים שלו כל הזמן מראה ולא רוצה שהילד יסבול כמו שהוא סבל.
ההפרעה כאמור, במקור היא נוירונאלית, נמצאת במבנה של המוח, אך עם השנים נוספות עליה שכבות של תגובות פסיכולוגיות, סביבתיות וחברתיות. הילד אוסף תחושה של כישלון עם השנים. ולכן אין שתי הפרעות קשב זהות. הפרעת הקשב, גם אם "עוצמתה הנוירולוגית" זהה בשני ילדים, תתבטא בשניהם באופן שונה לחלוטין בהתאם ליתר תכונותיהם ולסביבה המקיפה אותם, לחוויות שהם אספו בחיים ולאופן שבו התייחסו אליהם.
**המרכיב של הקשב:
לילדים עם הפרעת קשב יש יכולת לחוות בו זמנית גירויים רבים ולהקדיש לכולם את תשומת הלב שלהם. כך שהם מתקשים לבודד גירוי אחד ולהתייחס אליו בלבד, תוך התעלמות מהגירויים האחרים. תכונה זו מאפשרת אמנם להיות ציידים או לוחמים טובים יותר אך היא מקשה מאד לשבת לאורך זמן בכיתה ולהקשיב למורה, משום שהם ממשיכים להיות קשובים לכל הגירויים האחרים בכיתה (זבוב, מטוס, שכן שחורק עם העיפרון, ילד משתעל ועוד…). הילדים יתקשו בפעילויות מתמשכות או בעלות גירוי מונוטוני כמו קריאת ספר, ישיבה פסיבית מול מורה, הדורשות התמקדות בגירוי אחד תוך מחיקת הגירויים הסובבים.
זה לא כולל את ההתבוננות במסכים!!! כי המסכים מביאים איתם גירויים רבים, ממקדים, שעוקפים את הקושי בקשב ומאפשרים ריכוז. ואפילו יותר מזה, כל מצב שיש בו הרבה גירויים, שדורש עבודה בלחץ מול מספר גורמים, הוא מצב בו לאדם בעל הפרעת הקשב יש יתרון על פני הסובבים אותו, שאינם נושאים תכונה זו.
אם ננסה לתאר את העולם מנקודת מבטו של ילד עם ההפרעה שאינו מטופל (טיפול אינו כולל בהכרח טיפול תרופתי), סביר להניח שהוא ילד מתוסכל, שהעולם והוא נמצאים בהתנגשות. הוא חי בעולם המוצף בגירויים, שכולם מעניינים וכולם חשובים באותה מידה. הוא רואה הכל, אבל קשה לו להתרכז לאורך זמן בדבר אחד בלבד. כשהוא יושב בכיתה, הוא יודע שצריך להקשיב למורה, אבל כל רעש וכל תנועה מסיחים את דעתו, ומקשים עליו לשמוע אותה. לפעמים הוא מוצא את עצמו חושב על משהו אחר, ומגלה שחלם, ובינתיים המורה התקדמה הלאה. הוא כל הזמן רץ להיות יחד עם כולם, וכל פעם משהו מטה אותו מן הדרך. הוא כל הזמן בריצה ותמיד מגיע באיחור. מה שגורם לו להרגיש פחות טוב ומוצלח מכולם. רובם מרגישים לא חכמים למרות שזה ממש לא נכון.
בנוסף לקושי למקד קשב במטלה אחת, ילדים עם הפרעת קשב מתקשים לעיתים להפריד בין עיקר לטפל ויש להם קשיים בתכנון ובהתארגנות, למשל לבצע דברים ברצף מסוים (להתקלח, להתלבש, לסדר את התיק וכ"ו). לעיתים הם מתקשים לעקוב אחר סדרה של הוראות, הם יבצעו את ההוראה הראשונה או האחרונה או יבלבלו בין ההוראות.
**ההתנהגות ההיפראקטיבית באה לידי ביטוי בחוסר שקט, בתנועתיות וקופצנות. הילד עובד קשה כדי לשבת בשקט, אבל יש לו כל הזמן דחף פנימי חזק לזוז, לקום, לבדוק עוד דברים. בניגוד למה שחושבים פעמים רבות ההורים והמורים, הילד הזה מתאמץ מאד כדי להיות אסוף ולא לזוז. הוא עובד קשה כדי להקשיב, כאשר לילדים האחרים ההקשבה הזו באה באופן טבעי. חלק מהילדים מאופינים בדיבור יתר. הילדים מרגישים שלא מקשיבים להם והם מגבירים את הקול ונכנסים לשטף בלתי פוסק של דיבור. זהו דיבור שיכול להיות לעיתים מלאה, חזק ומעצבן. יש ילדים ללא הפרעת ההיפראקטיביות ואז הם מאובחנים כ ADD. בילדים כאלו יש יותר חשש ש"ילכו לאיבוד", לא יאובחנו ולא יטופלו כי הם מאוד שקטים ולא מפריעים ומקבלים פחות תשומת לב.
**המרכיב של האימפולסיביות:
ההתנהגות האימפולסיבית הינה קושי בעיכוב תגובה. כלומר, קודם יש פעולה ורק אחר כך מופיעה החשיבה. היא באה לידי ביטוי בתהליכי קבלת החלטות והוצאה לפועל שלהן. בדרך כלל קבלת החלטות והוצאתן לפועל מתבססת על סמך אירועים שקרו בעבר. אנחנו נזכרים במה שקרה וחושבים אם זה משהוא שנכון לי לעשות עכשיו או שזה מסוכן או טעות.
ילדים עם הפרעת קשב מתקשים להוציא לפועל החלטה על סמך מה שקרה להם בעבר, כיוון שתגובתם אינה מעוכבת. תהליך הלמידה שלהם איטי יותר, לכן הם עלולים לאמר דברים שאינם במקום או לפעול כפי שפעלו בעבר למרות תוצאות לא טובות שחוו מאותה פעולה.
או בקיצור, לעשות משהו מסוכן או מטופש ולהתחרט עליו שניה אחרי זה.