יש לי 3 ילדים ושקית במבה אחת… איך מחלקים אותה בינהם? סופרים כך שכולם יקבלו בדיוק אותו הדבר? אולי אחד מהם בכלל לא אוהב במבה? או לא מתחשק לו כרגע? אולי נותנים להם לחלק בינהם? אולי נותנים יותר לילד הגדול?
קורה לנו כהורים שאנחנו נמצאים במצב של משאב מוגבל שאנחנו רוצים לחלק בין הילדים שלנו ואנחנו מתלבטים איך נכון לעשות זאת. אנחנו רוצים להיות הוגנים ולא להפלות אף אחד, אבל הצרכים של כל ילד שונים ולפעמים דווקא חלוקה שווה יוצרת אפליה. כמו בתמונה המקסימה הזו ששאלתי מדף הפייסבוק thinking art
אם נספור את הבמבה וניתן לכל ילד בדיוק את אותה כמות, מה הם ילמדו מזה? הם ילמדו לספור ולחשב ולהשוות ולהרגיש מאוד מקופחים אם הם קיבלו קצת פחות. הם כל הזמן יהיו על המשמר לא להיות "מופסדים" ונמצא את עצמנו בהמשך הדרך מתנצלים על זה שלא הכל מחולק באופן מדוייק כי הרי זה לא אפשרי להתנהל כך.
אם לאחד מהילדים נקרעו נעלי הספורט והוא צריך זוג למחר לבית הספר, לא הגיוני שנקנה נעליים חדשות לכולם. לילדים שגדלו באווירה כזו שמודדת סופרת ומשווה יהיה קשה לפרגן לאחרים והם יחיו בתחושה של קיפוח. בעצם, הנסיון להשוות ישיג את התוצאה ההפוכה.
אז מה כן עושים? קודם כל מנתקים כל קשר שיש לנו במחשבה בין אהבה לנתינה חומרית. אני חוזרת: אין שום קשר בין כמה כסף ומתנות אני נותן לילדים לבין כמה אני אוהב אותם. אוהבים את כולם, מאוד. נותנים בלי סוף אהבה חיבוקים אמפתיה ועידוד. במימד החומרי, נותנים לכל ילד לפי הצורך. בכל מקרה לגופו. לפעמים יהיה כן נכון לתת באופן שווה, לפעמים יהיה נכון לתת לילדים להתחלק בעצמם. לפעמים אחד יקבל יותר ואחר פחות. לפעמים אפילו נבקש מילד אחד לתת משלו לשני. חשוב להעביר את המסר שאף אחד לא מקופח. במשפחה מתחלקים, דואגים אחד לשני, מוותרים למי שצריך כרגע יותר ויודעים שכשאני אצטרך, האחרים ייתנו לי מכל הלב ללא התחשבנות.