שואלים אותי הרבה למה יש כל כך הרבה אנשים עם הפרעת קשב. אז חשבתי על זה והגעתי למסקנה שמבחינה אבולוציונית היה יתרון עצום לאנשים כאלו והם אלו שנבחרו להמשיך את המין האנושי. זאת רק דעה שלי והיא מבוססת על חיבור שעשיתי בין מה שלמדתי כביולוגית ומה שלמדתי בעבודתי עם אנשי הקשב.
אז זוהי השורה התחתונה, טיפוח אבולוציוני. ואם מעניין אותך לדעת למה אני חושבת ככה הנה הפירוט:
לפי תורת האבולוציה, מי שמתאים לתנאי הסביבה שורד וזוכה להמשיך את הדור הבא. אז בואו נלך הרבה הרבה אחורה, לאדם הקדמון. למי שחי על צייד וליקוט. למי שישן במערה והיה חשוף להרבה סכנות.
הפרעת קשב מורכבת משלושה מרכיבים עיקריים:
- חוסר המיקוד של הקשב. מה שהיום אנחנו מכנים מוסחות.
למי שיש את ה"הפרעה" יש אנטנות שפתוחות תמיד. הוא שומע, רואה, מרגיש, מריח כל מה שקורה סביבו כל הזמן. הוא לא נשאר ממוקד רק על משהוא אחד ומתעלם מהשאר, הוא ערני, נוכח, קולט.
דמיינו לעצמכם איש מערות, שחי בסביבה עוינת. יש בה חיות רעות, אויבים, מזג אויר שיכול לפגוע, צריך כל הזמן להישמר.
מהצד השני, הוא צריך להיות ער גם לסימנים חיוביים. ריח או מראה או קול שמשמיע אייל או מזון פוטנציאלי אחר שעובר בסביבה.
מי שיש לו אנטנות פתוחות תמיד הוא זה שיזהה הכי מהר סכנה וידע להישמר. הוא גם זה שיאתר ראשון את האוכל ויזכה לשבוע ולשרוד. יתרון אדיר.
- אימפולסיביות
זאת התכונה שבה מגיבים ממש מהר, בלי לחשוב. קודם פעולה, אחר כך תכנון ומחשבה.
אולי היום זה מסבך אותנו בצרות. אבל מי שנמצא מול טורף או אויב לא עוצר לחשב את מסלול הבריחה שלו והאם כדאי לעצור קודם לסידורים.
הוא מתחיל לפעול וממשיך תוך כדי תנועה. מי שהיה אז אימפולסיבי היה זה שלא נטרף. מי שהיסס לא זכה בצאצאים.
- היפראקטיביות
כשאתה צריך ללקט כל היום, לחפש מקורות מים, לסחוב אותם, ליצור כלים, לצוד, לברוח מאויבים, לנדוד, ואז גם בערב להדליק מדורה, לטפל בבשר ולבשל אותו. אין דבר כזה שנקרא היפראקטיביות. אתה צריך כל טיפת אנרגיה שיש ועוד קצת.
מי שלא יכל לעמוד בקצב נשאר רעב. מי שלא היה לו כח לרוץ מהר והרבה לא שרד. אז מי שהיה עם הרבה מרץ וכח ולא התעייף, הוא זה שהעביר את התכונה הזאת לצאצאים שלו.
ככה האבולוציה דאגה שמי מבני המין האנושי שיש לו מוסחות, אימפולסיביות והיפראקטיביות יעביר את התכונות הלאה. ומי שאין לו. פחות שרד. והתכונות האלו הן מאוד מאוד תורשתיות. מחקרים מדברים על תורשה שבין 50-80% כשמדובר בהפרעת קשב. כלומר. הטבע דאג שיעברו מדור לדור כי הן היו חיוניות.
אז מה קרה לנו? שעכשיו התכונות הנפלאות האלו נחשבות הפרעה? מתי המיתוג שלהן הפך לשלילי? למה צריך טיפול לזה?
מה שקרה לנו זה המהפכה התעשייתית. זה מעבר לחיים בבתים מוגנים עם חשמל ומים בברזים. זה שקונים את האוכל מוכן בסופר ויושבים כל היום מול מחשב. זה שיושבים בבית הספר מול הלוח כל היום.
זה רפואה מודרנית שמונעת מהטבע להמית את החלשים והחולים וגם הם זוכים להעמיד צאצאים.
אלו לא דברים רעים. זה נעים ונוח ואני אישית לגמרי מעדיפה לחיות כך.
אבל, השינוי הזה באורח החיים שלנו הפך את הגיבורים והחזקים לבעלי הפרעה. הם כבר פחות מותאמים אבולוציונית. יש להם עודף מרץ יחסית למה שנדרש היום מאדם ממוצע, לכן קוראים להם היפר-אקטיביים כלומר אנשים עם פעלתנות יתר. אבל זה רק יחסית למה שנדרש מאדם כיום. ואומרים להם שהם חייבים להתרכז ולשבת בשקט ולא לקפוץ באמצע שמדברים איתם. ושיש להם בעיה והם צריכים טיפול. שנים של טיפוח אבולוציוני הפכו תוך זמן קצר ל"הפרעה".