נוהגים לומר: הוא בכור קלאסי. מה זה בעצם אומר? והאם יש לסדר הלידה שלנו השפעה גורלית על מי שנהיה?
אז בדרך כלל נהוג לתייג כך:
*הבכור: הראשון שהגיע למשפחה ולפעמים גם הנכד הראשון, מקבל תשומת לב מלאה משני ההורים. הם חסרי נסיון ועושים הכל בשבילו. יש לו את שני ההורים רק לעצמו והוא מרגיש חלש מ"ההנהלה".
ולכן הוא בדרך כלל אחראי, לוקח עליו תפקידים. מנהיג. הוא מולך יחיד עד שבא הסנדוויץ' ומערער על שפע תשומת הלב שהוא מקבל. לכן הוא גם יריב איתו הרבה.
*הסנדוויץ': או בשמו השני קיפוחי. מרגיש שהבכור קיבל מלא תשומת לב וגם הקטן החמוד שכולם כל כך אוהבים. והוא נשאר בלי כלום. כל הזמן באים אליו בדרישות וטענות אבל שני האחרים מקבלים את כל היחס. הוא חי בתחושה שהוא קורבן. וכך גם מתנהל פעמים רבות גם מחוץ לבית.
*הקטן: התינוק של הבית, זה שלא מבקשים ממנו הרבה. כולם צריכים לדאוג לו. לפעמים מרגיש קצת חסר יכולות, כי הוא לא מצופה לכלום. רק שיהיה חמוד. מפונק.
אז זה תאור בהקצנה, ולפעמים זה באמת מה שרואים בבתים. אבל בהרבה מקרים ממש לא.
וזה מחזיר אותי ליום שבו למדתי את השיעור הזה במכון אדלר. חזרתי הביתה ומצאתי שם את הסנדוויץ' שלי. סיפרתי לו על מה שלמדתי ושאלתי אותו עם הרבה חשש ורגשות אשמה אם הוא מרגיש מקופח.
הוא צחק!!!
מה פתאום. על אחי הבכור עשיתם את כל הטעויות ולאחותי הקטנה כבר אין לכם כח. אני קיבלתי הורים שיודעים מה הם עושים וגם יש להם סבלנות בשבילי.
אני שמחה שזה מה שהוא מרגיש. ובאמת, הכל נמצא בנקודת המבט שלנו, בפרשנות למציאות.
שום דבר לא נגזר עלינו. גם לא מה נעשה עם סדר הלידה. כהורים, אפשר לצפות ליותר מהקטן ולתת יותר תשומת לב לאמצעי. זאת החלטה מודעת של ההורים.