העידוד הוא דרך חיים שבה אנחנו מקפידים להתבונן ביש, להאמין ביכולות שלנו ושל אחרים, להתנהל באומץ.
אז איך עושים את זה בצורה פרקטית?
1.לסלוח לעצמינו ולילדינו, לקבל את עצמנו כמו שאנחנו, בני אדם, מלאים ביכולות ומפוצצים בפגמים. זה לא אומר שאם נרצה לשנות משהוא בהתנהגות שלנו לא נעשה את זה. חשוב תמיד להתפתח ולצמוח. חשוב לעשות את זה ממקום לא שיפוטי, גם כלפינו וגם כלפי הילדים שלנו.
- לא לעשות השוואות. כל אדם מכיל את המורכבות שלו עם התמהיל שלו. אין טעם וזה גם לא הוגן לבחור תכונה אחת ולהשוות אותה לאחרים. זה יוצר תחרות לא בריאה ומתסכלת.
- לכבד את עצמי ואת הילד שלי. כל אדם זכאי להחזיק בדעותיו ובעמדותיו. שוני בין בני אדם איננו מצב הדורש תיקון, אלא הוא מעשיר את חיינו. כשהילד מביע דעה שונה, או בקשה לעשות דברים באופן אחר, הוא לא חוצפן. הוא מביע את הצרכים שלו.
- לראות את מה שיש ולא מה שחסר. את הכוחות ולא החולשות. דמיינו שיש לכם פנס ביד ואתם בוחרים על מה להאיר. נסו לחפש, גם אם זה לא בולט לעיין, איזו תכונה טובה הילד מפגין, מה הוא כן עושה, איך הוא כן עוזר בבית, איפה הוא משתדל למרות שקשה לו. גם אם זה ממש מעט. ואמרו לו שאתם רואים את זה.
- כאשר אנחנו מעודדים מישהוא, נתייחס לדוגמאות ספציפיות, נביא הוכחות מהשטח ולא אמירות כלליות. למשל: במקום לומר אתה ילד נפלא ועוזר, נגיד, היום בבוקר כשהורדת את הזבל זה מאוד עזר לי ואיפשר לי להתארגן בצורה יותר מהירה. הדיוק הזה מאפשר לילד להבין מה בדיוק הוא עשה נכון ולחזור על זה.
- אמירת תודה, כאשר מישהוא עושה משהוא שמיטיב איתנו לעצור רגע ולהגיד תודה. זה נותן לעשייה שלו משמעות, ומראה לו שאנחנו מעריכים אותה.
- נעודד על הדרך, ההשקעה, המאמץ, התגברות על פחד, התנסות חדשה, גילוי אומץ ולא על פי התוצאה. מידת ההשקעה והמאמץ תלויים בנו, או בילד, אבל התוצאה לא. חשוב שעשית כל מה שיכולת, ולא אם הצלחת או לא הצלחת. הדגש הוא על כך שניסית, למדת או שהשקעת.
- גם צעדים קטנים נחשבים. הם חלק מתהליך. גם אם השיפור בציון הוא ממש ממש קטן. לראות את השינוי הזה. ואם יש קושי גדול, להציב מטרות קטנות, כאלה שיאפשרו לילד לצבור הצלחות.
- אם נעשתה טעות, ללמוד ממנה. לא באופן שופט או מוכיח. לנתח ביחד מה ניתן בפעם הבאה לעשות אחרת ולגייס כוחות לעשות זאת שוב בדרך שונה.
- להאמין שהילד יכול ולשדר לו את האמונה הזו. להעביר אליו בהדרגה תחומי אחריות ולשמוח יחד איתו כאשר הוא מפנים את האחריות הזו.
והכי חשוב. כדי לעודד אחרים אנחנו צריכים להיות מעודדים בעצמינו. להיות לא שיפוטיים כלפי עצמינו, להרשות לעצמנו לטעות. לחגוג את האומץ שלנו, ללכת בצעדים קטנים כשצריך ולראות את הדרך יותר מאשר את התוצאה שעליה בהרבה מקרים אין לנו שליטה. אם נפעיל את דרך החיים הזו כך שתכיל אותנו, את בני הזוג, החברים, הילדים, נמצא את עצמינו בסביבה שמאוד נעים לחיות בה.