כמה את מותשת מ1 עד 10? כמה את נותנת ונותנת ונראה שהילד לא מעריך את זה? אולי הוא אפילו מעניש אותך? מציב לך תנאים? לא מסופק תמיד, רוצה עוד ועוד, ואם לא מקבל, נכנס להתקפי בכי וצרחות.
זה מייאש. את קונה לו, נותנת כל מה שמבקש, שמה תמיד את הצרכים שלו לפני שלך וזה אף פעם לא מספיק.
אם זה מה שאת מרגישה, יש מצב שאת מתרוצצת לך בסיבובים על פני מעגל השחיקה ההורי.
אז איך נראה המעגל הזה:
הוא מתחיל בנתינה של ההורה מעל ומעבר. מעל לכוחות, מעל ליכולות, מעבר לזמן ולכסף שיש לו.
ואז נוצרת ציפיה של ההורה שאם הוא נתן כל כך הרבה הילד יעריך את זה, יוקיר תודה. אולי אפילו יעזור במשהוא…. זה לא קורה.
ואז ההורה חש מתוסכל, מנוצל, לא מוערך, ובסוף, כשנצברים מספיק מקרים כאלו הוא כועס ומתפרץ.
אומר לילד מילים קשות, אולי מעניש.
ואז, מגיעה החרטה. למה דיברתי ככה לילד שלי? אולי פגעתי בו/בה? ככה הורה טוב לא צריך להתנהג ועוד מחשבות של חרטה וביקורת עצמית. ככה לא דמיינתי את עצמי כהורה.
ואז מגיע הרצון לכפר על ההתנהגות שלנו, לפצות את הילד. ומכאן אנחנו מגיעים בריצה להתחלה של המעגל ונותנים מעל ומעבר, מעל ליכולות, בלי שום חשבון. וממשיכים לצפות להוקרת תודה וכך ממשיך המעגל שוב ושוב…..
את מרגישה שאת על המעגל הזה? ואולי מדי פעם עולות בך מחשבות שיש לך ילד שלא יודע להעריך, ומה ייקרה איתו כשייגדל? איזה מן בנאדם אנוכי הוא יהיה?
מה עושים???? יש הרבה מה לעשות, והרבה נקודות יציאה מהמעגל הזה.
- לא לתת מעל ומעבר. אפשר ורצוי להגיד לא. בסוף היום כשעייפים והילד מבקש עוד משחק. אפשר להגיד נשחק מחר אני עייפה. או לא לתת עוד פרס ועוד מתנה, או עוד ממתק.
יכול להיות שזה יביא לצרחות ובכי, אבל אם תחזיקו מעמד והילד יבין שאתם עומדים במילה שלכם, בכל פעם הוא יבכה פחות כי הוא יבין שהבכי לא משרת אותו יותר. הוא יבין שאתם מכבדים את עצמכם ואת ההחלטות שלכם ואז הוא יכבד אתכם יותר.
ולא צריך לחשוש מתסכול של ילד. כי אחד מהתפקידים של הורה הוא ללמד את הילדים שלו איך להתמודד עם תסכול ולא להעלים תסכולים מהחיים שלהם. אם תלמדו אותם להתמודד עם לא. הם יגדלו להיות אנשים יותר חזקים ועצמאיים מאשר אם תתנו להם הכל כדי שלא יחוו לא.
- אם נתתם, תנו בלי לצפות לתמורה. הילד לא צריך לסדר את החדר כי קניתם לו משחק. הוא צריך לסדר את החדר מסיבות אחרות. תנו כי אתם חושבים שזה נחוץ. לא כתנאי.
- תשתדלו לא להתמרמר ולצבור כעסים, ואם כבר כועסים, נסו להביע את הכעס באופן מכבד, בדיבור על מה שמפריע לכם. בלי לקרוא לילד בשמות, או לפגוע בו. מותר לכעוס, זה אנושי. חשוב לבטא את זה נכון.
- ואחרי שכעסתם, אין צורך בפיצוי חומרי. אפשר להתנצל, אפשר לדבר על זה. לא צריך לקנות מתנה ולא ממתק.
אלו נקודות יציאה מיידיות מהמעגל. ואם תבחרו נקודה ותתמידו בה האוירה בבית תשתפר לטובה.
יחד איתן חשוב לדעת איך לשים גבולות נכון. איך לבחור את החוקים, איך לצאת ממאבקי כח ולהיות סמכות הורית מאוזנת. לא פשוט…. כל העניין הזה של ההורות.