תסכול
איזו תחושה לא נעימה. כשלא מצליח לי, כשאני נכשלת, כשרציתי מאוד משהו ולא הצלחתי להשיג אותו.
היינו רוצים להימנע מלהרגיש את זה. ובטח היינו רוצים למנוע מהילדים שלנו את החוויה הזו.
אז אם הילד עצוב כי הוא רצה ללכת לחבר וזה לא הסתדר, אולי נציע לו פיצוי, או משהו משמח אחר?
ואם הכנתי פיצה והוא רוצה שניצל, אולי אני בכל זאת אכין צ'יק צ'אק שניצל. ואם הוא מבקש שאסיע אותו לחנות צעצועים ואני ממש לא יכולה כרגע, אולי בכל זאת נקפיץ את סבתא ? שלא יהיה עצוב.
רק שלא יהיה מתוסכל, כי זה ממש לא נעים לו וקשה לי לראות אותו במצב הזה.
אז זהו ש- לאאאאאאאאאאאאא
נכון שתסכול זה לא נעים, אבל התפקיד של ההורים הוא לא לגרום לכך שהילד לא יחוש תסכול אלא ללמד אותו איך להתמודד עם מה שהחיים מביאים.
אני אחזור: זה לא התפקיד שלכם להיכנס בין הילד ובין החיים ולמנוע ממנו לחוות תסכול.
הבית הוא "טירונות" לחיים. הוא מכין את הילד להתמודד עם מה שהוא יפגוש בחוץ. אם בבית נמגן אותו מכל הכיוונים, בסוף הוא בכל זאת ייצא החוצה ויפגוש את החיים.
אם לא לימדנו אותו להתמודד איתם, הוא יהיה מתוסכל תמידית, קורבני ומרגיש שהעולם מאוד מסוכן ולא נעים. הוא ירגיש חלש מול העולם.
אז צריך ללמד אותו להתמודד עם תסכול במקום להימנע ממנו. איך עושים את זה?
קודם כל נותנים לו בבית להתמודד עם תסכולים קטנים שבאים. לא יוזמים אותם. הם תמיד שם.
ואז מתחילים במסר אמפטי, כזה שלא שולל את התחושה הלא נעימה אלא מכיר בה:
"אני רואה שזה לא נעים לך", "כן, זה ממש מעצבן/ בעסה/ מתסכל/ לא נעים"
ואז, מעבירים אליו את האחריות:
מה אתה חושב שכדאי לעשות בקשר לזה?
ואם הוא לא מצליח לחשוב על פיתרון, לשאול: "אתה רוצה לשמוע רעיונות ממני?"
אבל אלו רק הצעות להמשך פעולה, ולא כאלו שבאות לתת פיצוי על התסכול. הוא שם וזה בסדר שהוא שם.
ובסוף, להגיד מילה טובה על ההתמודדות. איזה יופי שחשבת על זה ומצאת פיתרון. וזה בסדר להיות מתוסכל מדי פעם. זה קורה לכולנו. זה מנוע טוב לפעולה אם אנחנו מכירים בכוחות וביכולות שלנו.
ולבחור תסכולים קטנים, ולא הרבה. אני קוראת לזה "בגודל של הילד". לא דברים שבהם הוא זקוק לכם כי הם גדולים עליו. כי אנחנו רוצים שהוא ייצא מההתמודדות עם תחושת יכולת.
אז מה אנחנו מפיקים מדרך הפעולה הזו?
ילד שגודל להיות אדם שיודע להתמודד עם מה שהחיים מביאים לו. הוא לא קורבני, הוא יודע להכיל ולספוג מפלות, הוא יודע לצמוח מהן.
הוא יודע שיש לו כוחות ויכולות להתגבר, הוא לא נמנע, אלא מתמודד.
אז תנו לו להיות מתוסכל מדי פעם, זה ממש ממש בסדר ואפילו נחוץ.
אז איזה תסכול את.ה בוחר.ת לאפשר לילד.ה שלך?