אם יש לך ילד או בן זוג עם ADHD (הפרעת קשב) ואת/ה רוצה לדבר אליו כך שיקשיב ויבין מה רוצים ממנו, בלי שייוצרו כעס והתנגדות מומלץ לנהל את השיחות באופן שמותאם לקשב קצר. אז איך עושים את זה?
- שימו את העיקר – בתחילת המשפט
אם תשאירו את החלק החשוב לסוף, הילד/ה או בן הזוג עלול לאבד קשב באמצע ולא לשמוע את מה שבאמת חשוב לך. משפט קצר ועניני שמכיל רק את מה שנחוץ. אם יש גם דבר חיובי התחילו בו.
- נהלו דיאלוג עם סימני שאלה
כשאתם שואלים שאלה וממתינים לתשובה אתם מוודאים שיש הקשבה. ניהול שיחה בצורת פינג-פונג מאפשר למי שמולכם לשמור על הקשב. נאומים ארוכים חד צדדיים ייגרמו לו ללכת לאיבוד.
- קשר עין
יש ילדים/מבוגרים שקל להם יותר למקד קשב כשעיניהם לא ממוקדות ויש שלהפך. התאימו את עצמכם לצורת ההקשבה של האדם שמולכם. האם נוח לו יותר להביט לכם בעיניים או לא?
- הוראות של משימות מורכבות
אם אתם צריכים להעביר מסר שמורכב ממספר שלבים, חלקו את ההוראות לפעולות בדידות כשבכל הוראה פעולה אחת. תנו הוראות ברורות וקצרות. למשל: אם צריך לסדר את החדר, פרקו את זה ל: סידור השולחן, פינוי הכביסה, הוצאת נעליים, וכו' …. תנו כל הוראה בנפרד. לאדם עם קשב קשה להכיל רשימה ארוכה של הוראות, הוא הולך לאיבוד ויזכור רק את הפריטים הראשונים ברשימה.
- שימוש חכם בקול
כאשר אנו מדברים בקול מונוטוני האדם שמקשיב עלול לאבד קשב. טון הקול צריך לעלות ולרדת. קצת כמו בהצגה.
- ליידע מראש
לרוב אנו יודעים מה מצפה לנו, לילדים ולבני הזוג במהלך היום. לדבר את זה בבוקר או בערב שלפני כמו תסריט קצר. זה מארגן ומרגיע, נותן ביטחון וסדר.
- יציאה לאירועים
הפעילו שיקול דעת לגבי השתתפות באירועים ובהתאם הכנה מראש ובניית ציפיות. אם לבן הזוג או לילד יש נוקשות יתר, השתתפות בארוע רועש או עם הרבה משתתפים יכול להיות נפיצה. הם מרגישים בעומס יתר מהרעש והאורות, כמו מתקפה על החושים בעוצמה גבוהה, ועלולים להתפרץ.
- ווכחנות
ילדים ומבוגרים עם ADHD יכולים להיות ווכחנים ביותר. התגובה האוטומטית שלנו היא להיכנס לוויכוח ולעיתים אף להעלות את הטונים. עלינו להיות מודעים לתגובה האוטומטית שלנו ולא להגרר אחרי הווכחנות. לא לענות ולא להגיב. אפשר פשוט לומר: "אני לא נכנס/ת לזה". אם לא ניתן חמצן למריבה היא תדעך כי אי אפשר לריב עם מי שלא רב איתך. כאשר אנחנו לא נגררים לוויכוח אנחנו נותנים דוגמא אישית לשליטה עצמית ולוויסות.
- יוזמה וארגון
חברי המשפחה שאין להם הפרעת קשב צריכים להיות מתוכננים, מאורגנים, יוזמים יותר ופחות תגובתיים. אלו נחוצים כדי לשמור על הסדר והרגיעה בבית ואינם תמיד אפשריים עבור בעלי הפרעת הקשב.
- שגרה, מבנה, עקביות
אלו דברים שמביאים תחושת שליטה ולא מגיעים לכעס ובלאגן. נסו לשמור עליהם ככל האפשר.